וְעִיסָּתָהּ חַלָּה. אֲבָל בְּעִיסָּה שְׁנִייָה אֵין לַשֵּׁינִי מַגַּע אֶצֶל הַטֵּבֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
ועיסה תחילה. כצ''ל כלומר דמפרש דמתני' בעיסה שהיא תחילה לטומאה מיירי והלכך צריך שיתן פחות מכביצה באמצע אבל בעיסה שניה לטומאה אין להשני מגע אצל הטבל כדפרישית במתני' שהרי כאן בטבול לחלה איירינן וחולין הוא ואין שני עושה שלישי בחולין ואפי' בכביצה באמצע לא תטמא לעיסה הטהורה:
משנה: הַאוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִיסָּה עַד שֶׁתְּגַלְגֵּל בַּחִיטִּים וּתְטַמְטֵם בַּשְׂעוֹרִים. גִּילְגְּלָהּ בַּחִיטִּים וְטִימְטְמָהּ בַּשְּׂעוֹרִין הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַייָב מִיתָה. כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם מַגְבָּהַת חַלָּתָהּ וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא שָׁם חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד שיהא שם וכו'. ובפיסקא דגמרא גריס ובלבד שלא יהא שם ה' רבעים קמח וזהו נסחא הנכונה כלומר ובלבד שלא ישאר שם בעריבה קמח שלא נתערב במים שיעור חמשת רבעים דאם נשאר כל כך לא נפטרו בהחלה שהפריש מקודם שנתגלגל הכל ובגמרא אמרו שאם אומר הרי זו חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שנשתייר בה או על איזה חתיכת עיסה שהיא תחתיה וכשתעשה כולה גוש אחד תתקדש זו שבידו לשם חלה ה''ז מותר וכן הוא נכון ללמד בתוך ביתו שיאמרו כן כשמפרישין החלה מיד אחר גלגול העיסה:
כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה. כלומר וזמן הפרשת חלה שיהא נקרא עליה שם חלה הוא מכיון שהיא נותנת את המים ויתערב מעט קמח בהמים מפרשת היא החלה מתחילת הדבר שנילוש כדקאמר בגמרא דזו היא ראשית עריסותיכם ובזה נפטר כל הקמח שיש שם בעריבה אבל גמר מלאכה לענין איסור אכילת עראי עד שיתערב כל הקמח במים דזהו גלגולו כדקתני ברישא:
האוכל ממנה. קודם הפרש חלה חייב מיתה מפני שהוא טבל:
ותטמטם בשעורין. עד שתעשה כולה גוף אחד לפי שאין קמח השעורין או שארי מינין מתערב יפה כמו קמח החטין וכשנילושה כולה ותעשה גוף אחד זהו נקרא טימטום:
מתני' אוכלין עראי מן העיסה עד שתגלגל בחטים. גלגול הוא משיתערב כל הקמח כולו במים דאז הוי גמר מלאכתה לחיוב חלה ואסור לאכול אפילו אכילת עראי עד שיפריש ממנה החלה:
תַּנֵּי רִבִּי לַעִאיי אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי לִיעֶזֶר תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא בְּלַח. כֵּיצַד כָּבַשׁ זֵיתִין בְּטוּמְאָה וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְתוֹרְמָן בְּטָהֳרָה מֵבִיא מַשְׁפֵּךְ שֶׁאֵין בְּפִיו כְּבֵיצָה וּמְמַלֵּא אוֹתוֹ זֵתִים וְנוֹתְנוֹ עַל פִּי חָבִית. וְנִמְצָא תוֹרֵם מִן הַמּוּקָּף. לָמָּה לִי פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה. אֲפִילוּ כְבֵיצָה וְלֹא פֵּירוּרִין אִינּוּן. שֶׁלֹּא לְטַמְּאוֹת זֵיתִים הַרְבֶּה. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין לָךְ קָרוּי לַח אֶלָּא יַיִן וְשֶׁמֶן בִּלְבַד. הֵיךְ עֲבִידָא קוֹרָה אַחַת לִשְׁתֵּי בּוֹרוֹת. שְׁתֵּי קוֹרוֹת לְבוֹר אֶחָד. [נִיחָא קוֹרָה אַחַת לִשְׁנֵי בּוֹרוֹת. אֶלָּא שְׁנֵי קוֹרוֹת לְבוֹר אֶחָד] מִכֵּיוָן שֶׁנִּיטְמָא מִקְצָתוֹ אֵין כּולּוֹ טָמֵא. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא תִּפְתַּר שֶׁהָיָה בְדַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת תְּפִיסָה אַחַת וְנִמְלַךְ לַעֲשׂוֹתָן שְׁתֵּי תְפִיסוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁנִּיטְמָא בְּשֶׁשִּׁילֶּה וּמִשֶּׁקִּיפֶּהּ שֶׁכְּבָר נִרְאֶה לְתוֹרְמָן בְּטָהֳרָה. אֲבָל אִם נִיטְמָא עַד שֶׁלֹּא קִיפֶּה וְעַד שֶׁלֹּא שִׁילֶּה לֹא בְדָא. רִבִּי טָבִי רִבִּי יֹאשַׁיָּה בְּשֵׁם יַנַּאי הֲלָכָה כְרִבִּי לִעֶזֶר. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵיהּ וְלֹא הוֹרֵי אָמַר תַּרְתֵּיי כָּל קֳבֵיל תְּרֵי אִינּוּן. אָֽמְרִין לֵיהּ וְהָא רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן מוֹדֵי. אֲפִילוּ כֵן לֹא הוֹרֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך פירות חוצה לארץ
תני ר' אלעי וכו'. תוספתא היא בתרומות פ''ג וכל הסוגיא עד סוף הפרק נשנית לעיל בפ''ב דתרומות בהלכה א' והתם הוא דשייכא והכא אגב גררא דר''א דמתני' נסבה ע''ש ותמצא באר היטב וכן הא דמסיים בהסוגי' דר' אימי אפי' כן לא הורו כר''א אר''א דהתם הוא דקאי:
וְאֵין הַבַּיִת מִצְטָרֵף. דָּבָר שֶׁהוּא מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ אֵין הַבַּיִת מִצְטָרֵף וּשֶׁאֵין מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ הַבַּיִת מִצְטָרֵף. 14b עִיסָּה טְמֵאָה עִיסָּה טְהוֹרָה עָשׂוּ כְדָבָר שֶׁהוּא מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ואין הבית מצטרף. בתמיה הא קי''ל דאפי' אם מונחין בבית א' מצרף אותן שיהא מן המוקף ותורם מזה על זה כדתנינן בתוספתא דתרומות פ''ג והבאתי לעיל בפ''ב דתרומות פירות המפוזרין בתוך הבית או שתי מגורות שבבית אחד תורם מאחת על הכל ולר''א דס''ל ניטלת מן הטהור על הטמא אמאי מהדר שיתן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף הא אפילו בבית אחד הרי הוא מן המוקף ומשני דבר שהוא מקפיד על תערובתו אין הבית מצטרף אותן שיהא קרוי מן המוקף ושאין מקפיד וכו'. וכאן הואיל ואחת טמאה ואחת טהורה עשו אותו כדבר שהוא מקפיד על תערובתו ואין הבית מצרף שיהא מן המוקף:
וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים אַתְּ מְהַלֵּךְ בָּהֶן אַחַר הַטִּימְטוּם. עָשָׂה עִיסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאוֹרֶז אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר הַגִּילְגּוּל אוֹ אַחַר הַטִּימְטוּם. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה חַלָּה כְּמִין גַּבְלוּל. מִשֶּׁתְּגַלְגֵּל בַּחִיטִּים וּתְטַמְטֵם בַּשְׂעוֹרִים. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה גַּבְלוּלִין גַּבְלוּלִין. מָה וּפְלִיג. כָּאן לַהֲלָכָה. כָּאן לִדְבַר תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מה ופליג. ושואל הש''ס מה דעתיה דר' הושעיה אם פליג הוא אמתני' ומהדר דלא פליג אלא כאן להלכה כאן לד''ת במתני' מן התורה קאמר דמשתגלגל חייבת בחלה ור' הושעיה להלכה מדבריהם קאמר דמשתעשה גבנוניות במים כבר חלה עליה חיוב חלה מדבריהם:
תני ר' הושעיה חלה כמין גבלול. חיוב חלה הוא אם העיסה עשויה כמין גבלול ומפרש לה ר' אליעזר משתעשה גבלולין גבלולין כמו גבנוניו' כלומר משיתערב הקמח יפה יפה ותעשה העיסה כמין גבנוניו' א''נ איפכא דר' הושעי' ס''ל דלא בעינן שיתערב כל הקמח כולו בהמים אלא משתעשה כמין גבנוניות בהמים:
וגרסינן הכא הפיסקא דלקמן משתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים קודם להא דתני ר' הושעיה וכן יש כאן טעות דמוכח וכצ''ל אחר הפיסקא משתגלגל בחטים ותטמטם בשעורין עשה עיסה מן החטין ומן השעורי' אחר מי את מהלך ואורו הכתוב בספרים ט''ס הוא דאורז אינו מתחייב בחלה אלא על החטים והשעורים הוא דבעי הש''ס דאם עשה משתיהן אחר מי מהן אתה מהלך אם אחר החטים והגלגול מחייב בה או אחר השעורים וטמטום מחייב בה ולא איפשיטא הבעיא:
ושאר כל הדברים. אהא דקתני במתני' קאי דגלגול בחטים וטימטום בשעורי' מחייב בחלה וקאמר הש''ס דשאר כל הדברי' שמתחייבין בחלה כגון כוסמין ושיפון ושבולת שועל את מהלך בהן אחר הטימטום כמו בשל שעורים:
וְהָדָא אָֽמְרָה מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִיסָּתוֹ בְטָהֳרָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל. הָא אִם הָיָה יָכוֹל לֹא בְדָא. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְאָדָם לַעֲשׂוֹת עִיסָּתוֹ קַבִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
והדא אמרה וכו'. כלומר ואלא דכך הוא הדבר כדשמעי' מהאי מתני' דפרק דלעיל בהל''ב דקתני מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהר' יעשנ' קבין ואל יעשנ' בטומא' ודייקינן מפני שאינו יכול לעשותה בטהרה הוא שהתירו לו לעשות קב קב פחות מכשיעור הא אם היה יכול לעשותה בטהרה לא בדא התירו לו לעשות פחות פחות מכשיעור כדמסיים דהדא אמרה שאסור לאדם לעשות עיסתו קבין קבין כדי לפוטרה מן החלה והשתא ש''מ דלא חיישינן לאיערומי מפני שאסור לעשות כן דאם היינו חוששין לכך נימא נמי לאסור אף מי שאינו יכול לעשותה בטהרה דילמא אתי למיעבד הכי אפי' אם הוא יכול לעשות בטהרה אלא ודאי לא תששו לכך דאכילת קבע שאסרו כאן טעמו משום דאע''פ שלא נגמרה מלאכתה לענין חיוב מ''מ מכיון שחם הוא קורא שם חלה מיד כשנותנת המים הויא חלה כדתנן בסיפא הלכך נאס' אכילת קבע מיד וה''ז דומה למעשרו' שעד שלא נגמר מלאכתן של הפירות הותר אכילת עראי אבל לא אכיל' קבע מכיון שכבר הגיעו לעונת המעשרו' כדתנן בפ''ק דמעשרו':
הלכה: אוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִיסָּה כול'. אָמַר רִבִּי חַגַּיי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא עֲרַאי אֲבָל קֶבַע 15a אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲרִים לְפוֹטְרָהּ מִן הַחַלָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אִי מִן הָדָא לֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם שֶׁאֲפִילוּ שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה שְׁתַּיִם שָָׁלֹשׁ מִקְרָצוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ לְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ מוּתָּר. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא [רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי זְעִירָה] בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַף מָה שֶׁבְּלָגֵין לֹא נִטְבָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ לְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
דאמר ר' יוסי וכו'. כלומר ר' יוסי לטעמיה דאמר לעיל בפ''ד דמעשרות בהלכה ו' גבי שותין על הגת וכו' דאם נוטל בלגין מן הגת אף מה שבלגין לא נטבל למעשר מפני שמחזיר את המותר לגת וה''ז מחזיר לדבר שלא נגמר מלאכתו וכל היכא דמותרו חוזר אינו נקבע למעשר וה''נ כן לענין שלא נקבע לחלה ומעתה היאך תאמר דאכילת קבע נאסר משום דשמא יבוא להערים הלא אם מחזיר את המותר אפי' אם היה נוטל חתיכות חתיכות ממנה היה מותר:
אי מן הדא לית ש''מ כלום. כלומר דר' יוסי פליג על טעמא דר' חגיי דאי משום הטעם הזה נאסר אכילת קבע דאתי לאיערומי ולפוטרה מן החלה א''כ אף אני אומר לך שאם עושה הוא כך מותר הוא שהרי אפילו הוא נוטל ממנה מקודם לכשתיעשה עיסה שתים ושלש מקרצות חתיכות חתיכות ומחזיר את המותר להעיסה פטור הוא דמכיון שהוא עתיד להחזיר לדבר שלא נגמר מלאכתו מותר:
מפני שהוא מערים לפוטרה מן החלה. דילמא אתי לאיערומי ויאכל מעט מעט ממנה מקודם שתתגלגל כולה ונמצא פוטרה מן החלה:
גמ' לא שנו אלא עראי. דבאכילת עראי דוקא התירו אבל באכילת קבע אסור ואף ע''פ שעדיין לא נגמרה מלאכתו לחיוב חלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source